תעודת זהות:

שם רשמי: מדינת ישראל
צורת משטר: דמוקרטיה פרלמנטרית
בירה: ירושלים  תמונות ירושלים
שטח: 21,643 קמ"ר
אוכלוסייה: 7 מיליון נפש
חלוקה דתית: 76.5% יהודים, 16% מוסלמים, 2% נוצרים, 1.5% דרוזים, 4% ללא סיווג דתי
שפות רשמיות: עברית, ערבית
מטבע: שקל חדש
תמ"ג: 154 מיליארד דולר
תמ"ג לנפש: 22,944 דולר (בחישוב לפי כוח קניה) * מדד איכות החיים: מקום 22 בעולם
קידומת טלפון בינלאומית: 972
סיומת אינטרנט: il

ישראל היא מדינה מודרנית, השוכנת באזור מגוון מבחינה גיאוגרפית ואקלימית. אפשר למצוא בה הרים מושלגים בצפון לצד מדבריות יבשים בדרום, ואזורים שוממים לצד ערים מודרניות ומלאות חיים. הפסיפס האתני והדתי בישראל עשיר ומרתק, יש בה מוסדות תרבות ומקומות בילוי רבים, ובזכות ההיסטוריה העשירה שלה וקדושתה לשלוש הדתות המונותיאיסטיות יש בה אתרים קדומים ואתרי קודש רבים. מזג האוויר בישראל נוח רוב חודשי השנה, ואפשר לטייל בה כל ימות השנה.

המטייל במדינת ישראל כמוהו כפוסע בין דפי ההיסטוריה: מצודות חוף צלבניות סחופות רוח לצד נמלים שבשעריהם נכנסו יורדי ים, עולי רגל ונוסעים מפורסמים; מרחבי המדבר בהם עברו שבטים נודדים, צבאות זרים וסוחרים רכובים על גמלים; קברי שיח'ים עטורי כיפות מלבינות, מנזרי אבן שותקים, בתי כנסת עתיקים עטורי אריחי פסיפס צבעוניים. 

מדינת ישראל הוקמה בארץ ישראל, שהובטחה לעם ישראל על פי המסורת היהודית; היא מקום הולדתו של ישו משיח הנוצרים, ובה עלה מוחמד נביא המוסלמים לגן העדן. מקום מושבה, בנקודת המפגש של שלוש יבשות ושני ימים, שזר בדמותה ערב רב של תרבויות, מנהגים ומסורות: לאורך ההיסטוריה שימשה ארץ ישראל כמקום מושבם של בני עמים רבים, תרבויות מתחלפות ודתות שונות. על אדמתה הצטלבו דרכי מסחר עתיקות, כמו גם מסעות כיבושים של אימפריות זרות: צבאות הכנענים, העבריים, הבבלים, הפרסיים, היוונים, הרומיים, הערביים, הצלבנים העות'ומנים והבריטים הפכו את אדמתה הנחשקת לשדה קרב, נאבקו על השליטה בה ובנו על תליה ביצורים, מבצרים וארמונות מלכים.
שפות
השפות הרשמיות של ישראל הן עברית וערבית, והאנגלית היא השפה הראשית לצורכי קשרי חוץ. רוב תושבי ישראל דוברים אנגלית, ורוב השלטים מופיעים גם בשפה זאת. 

השפה הנפוצה בישראל היא העברית, השגורה בפיהם של כשישה מיליון בני אדם. השפה השנייה היא הערבית, השגורה בפיהם של יותר ממיליון בני אדם. בהיותה מדינת הגירה, נפוצות בישראל עוד שפות המדוברות בקהילות של עולים. הבולטות שבהן הן רוסית (כ-900,000 דוברים), ערבית-יהודית (300,00 דוברים) ויידיש (200,000 דוברים).
המשטר בישראל

מדינת ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית. בראש המדינה עומד הנשיא, אשר תפקידו סמלי וייצוגי בעיקרו. המדינה מנוהלת בידי שלוש רשויות: הרשות המחוקקת (הכנסת), הרשות המבצעת (הממשלה) והרשות השופטת.
הרשות המחוקקת בישראל היא הכנסת , המונה 120 חברים הנבחרים בבחירות כלליות אחת לארבע שנים. הכנסת מחוקקת את החוקים, מקבלת החלטות מדיניות, בוחרת בנשיא ובממשלה ומפקחת על פעולות הממשלה.
הרשות המבצעת בישראל היא הממשלה, והיא המופקדת על ביצוע החוקים שחוקקה הכנסת ועל ניהולה התקין של המדינה. ראש הממשלה הוא חבר כנסת, שהנשיא הטיל עליו את תפקיד הרכבת הממשלה, והממשלה שהרכיב זכתה באמון הכנסת. מכיוון שמאז קום המדינה לא היתה בישראל מפלגה יחידה שנהנתה מרוב מוחלט בכנסת, היו כל ממשלות ישראל ממשלות קואליציה.
הרשות השלישית בישראל היא הרשות השופטת, הממונה על שמירת החוק במדינה. בראש מערכת המשפט עומד בית המשפט העליון, הדן בערעורים על פסקי דין של בתי המשפט הנמוכים ממנו ודן בשבתו כבית דין גבוה לצדק (בג"ץ) בעתירות של אזרחים נגד רשויות המדינה. לצד מערכת המשפט הרגילה, או האזרחית, יש בישראל בתי דין שהחוק העניק להם סמכות ייחודית בעניינים מסוימים. עם בתי הדין האלה נמנים בית הדין לעבודה, בית הדין הצבאי ובתי הדין הדתיים (יהודיים, מוסלמיים, נוצריים ודרוזיים), הדנים בעניינים כמו נישואים וגירושים.
כלכלת ישראל

הכלכלה הישראלית היא סיפור הצלחה. אף על פי שאין לה כמעט מחצבים, ולמרות המלחמות וגלי העלייה שהטילו עליה עומס עצום, נמנית ישראל עם המשגשגות שבמדינות העולם. מאז הקמתה גדל היצוא השנתי של ישראל מכ-30 מיליון דולר ליותר מ-30 מיליארד דולר בשנה. בשנים אלה חלו שינויים רבים במשק הישראלי: בשנותיה הראשונות יצאה ישראל בעיקר פרי הדר, וכן יהלומים מעובדים ומעט מוצרי תעשייה, ואילו היום מורכב החלק המרכזי ביצוא שלה מתוצרתן של תעשיות עתירות ידע בתחומים מגוונים של אלקטרוניקה, תוכנה, חומרה, אופטיקה, תקשורת ומיכשור רפואי.
במרוצת השנים השתנתה גם האידיאולוגיה הכלכלית של ישראל. בראשית דרכה היתה כלכלת ישראל כלכלה ריכוזית מובהקת, שהתאפיינה במעורבות רבה של המדינה בפעילות המשק. בעקבות ה"מהפך" הפוליטי של 1977 השתנתה האידיאולוגיה הכלכלית של ישראל, ומאז אמצע שנות ה-1980 נקטו ממשלות ישראל מדיניות כלכלית ליברלית. התמ"ג של ישראל הוא כ-154 מיליארד דולר (מקום 51 בעולם), והתמ"ג לנפש הוא כ-22,944 דולר (מקום 44 בעולם). היצוא של ישראל הוא כ-42 מיליארד דולר בשנה, והיא מייבאת סחורות בסך כ-45 מיליארד דולר. שיעור הצמיחה השנתית הוא כ-5%, שיעור האינפלציה הוא כ-2% ושיעור האבטלה הוא כ-8.9%. הענף הבולט בכלכלת ישראל הוא ההיי-טק, שהיה בשנות ה-1990 לכוח המניע העיקרי של הצמיחה הכלכלית במדינה. עוד ענפים בולטים בכלכלה הישראלית הם תרופות, כימיקלים, תיירות, תעשייה צבאית, תעשיית מתכת ויהלומים מלוטשים.
סמלי המדינה

דגלה של מדינת ישראל מורכב משני פסים כחולים על רקע לבן, וביניהם מגן דוד כחול.
ההמנון של מדינת ישראל הוא "התקווה", ומקורו בשיר שכתב המשורר נפתלי הרץ אימבֶּר (1856-1909), ולחנו הוא מנגינה רומנית עממית שמצוטטת במחזור "מולדתי" מאת המלחין הצ'כי בֶּדז'יך סמֶטַנָה. "התקווה" נקבעה כבר ב-1933 כהמנון התנועה הציונית, והתקבלה עם קום המדינה כהמנון הלאומי של ישראל, רק בשנת 2004 קבעה הכנסת רשמית את השיר כהמנון הלאומי של ישראל.
סמלה של מדינת ישראל הוא מנורת שבעה קנים ומשני צידיה ענפי זית, ובתחתיתו מופיעה המלה ישראל. מקור המנורה בתבליט שער טיטוס ברומא, המתאר את תהלוכת הניצחון שערך המצביא הרומי טיטוס לאחר שדיכא את המרד הגדול והחריב את בית המקדש בשנת 70, ומקור ענפי הזית בנבואה של הנביא זכריה. מנורת המקדש כפי שהיא מופיעה בשער טיטוס מסמלת לא רק את העבר המפואר של עם ישראל, אלא גם את תבוסתו ואת ראשית גלותו, והבחירה במנורה זאת דווקא לא רק קישרה את המדינה החדשה עם עברה המפואר, אלא גם כמו החזירה את המנורה מגלותה הארוכה ועל-ידי כך סימלה בעקיפין את סיום הגלות.

אקלים
ארץ ישראל שוכנת באזור הסוּבּטרוֹפּי, שמאפיינת אותו דו-עונתיות: קיץ חם ויבש, וחורף קריר וגשום-למחצה עד גשום. עם זאת, בהשפעת גורמים כלליים כמו מיקומה בין הים התיכון למדבריות שממזרח ובהשפעת גורמים מקומיים כמו הגובה והריחוק מהים, האקלים בארץ מגוון, ובחורף יכולים המטיילים בישראל לבחור בין סקי בחרמון לבין רחצה במפרץ אילת.

ישראל היא ארץ שמש מובהקת, וכמות האור והקרינה בה היא מהגבוהות בעולם. עובדה זאת מבטיחה הצלחה בשיזוף, אבל מחייבת גם שימוש באמצעי הגנה מתאימים. רוב המשקעים בארץ ישראל הם גשמי חורף, אם כי בהר החרמון יורד שלג בחורף, ולעיתים יורד שלג גם בהרים הגבוהים. ברוב חלקי החבל הים-תיכוני יורדים יותר מ-400 מ"מ גשם בשנה, בחבל המדברי יורדים פחות מ-250 מ"מ גשם בשנה, ובחבל הערבתי יורדים 300-400 מ"מ גשם בשנה. עונת הגשמים נמשכת מסוף אוקטובר עד תחילת מאי, אבל רוב הגשמים יורדים בחודשים דצמבר-פברואר. עונת היובש נמשכת בדרך כלל מתחילת מאי עד סוף אוקטובר, והחודשים החמים ביותר הם יולי-אוגוסט. 

בחודשים ספטמבר-נובמבר ואפריל-יוני. מזג האוויר נוח בדרך כלל, כמעט לא יורד גשם ואפשר להתרחץ בהם בים ולטייל באזורים המדבריים בנוחות.

למידע נוסף ולעדכונים שוטפים על מזג האוויר בישראל אפשר לפנות לשירות המטאורולוגי הישראלי:
טל': 9682121-03

תחזית מוקלטת: 5600600